האר"י

האר"י הקדוש

רבי יצחק בן שלמה לוריא

"האר"י מסמל לנו תחילת התיקון האנושי. 
הוא האבא של חוכמת הקבלה הנוכחית."

"דַּע כִּי טֶרֶם שֶנֶאֱצְלוּ הַנֶּאֱצָלִים וְנִבְרְאוּ הַנִּבְרָאִים, הָיָה אוֹר עֶלְיוֹן פָּשוּט מְמַלֵּא את כֹּל הַמְּצִיאוּת."

השורות האלו בעצם זה תחילת ההיסטוריה החדשה של האנושות. במילים האלה האר"י פותח את הספר שלו העיקרי "עץ חיים", שבו הוא מסביר כל ההתפשטות של האור העליון, כוח העליון, כדי שאנחנו מהנקודה הכי תחתונה נתחיל לעלות ממטה למעלה לאותו מקום שמאיפה יצאה כל המציאות. האר"י מסמל לנו תחילת התיקון האנושי. הוא האבא של חוכמת הקבלה הנוכחית. כל פעם שאנחנו פותחים את הכתבים שלו, אנחנו עושים גם כן יחד עם זה את העילוי הנשמה שלו. מדברים שהאר"י קיבל את זה מהמלאך שבא אליו בלילה ולימד אותו את כל הדברים האלה.. "מלאך" זה נקרא כוח שודאי שבכל אחד מאיתנו פועל מלאך משלו. אבל, הלוואי עלינו כאלו מלאכים. ובכל זאת, תודה לאל שיש לנו שליח כזה. כל הכבוד וזכות גדולה יש לנו שאנחנו יכולים לעסוק בדברי האר"י.

* * * * *

תרומתם של המקובלים הגדולים להתפתחות חכמת הקבלה

כל המקובלים הידועים תרמו את חלקם לחכמת הקבלה והעבירו את הידע הלאה. אבל כל כתביהם, כולל כתבי האר"י התבססו על ספר הזוהר.

במאה ה - 16 בצפת, עיירה קטנה בצפון ארץ ישראל, הופיע המקובל הגדול האר"י. צפת, היא העיר של המקובלים הגדולים מזה זמן רב. האר"י הגיע לצפת ממצרים וחי שם בשנה וחצי האחרונות לחייו. הוא היה בן 36 בסך הכול. בזמן הזה הוא הספיק לאסוף סביבו קבוצה והחל ללמד.

התלמיד הקרוב ביותר אליו היה חיים ויטאל (מרח"ו) שרשם את כל מה ששמע מהמורה שלו ולאחר מותו של האר"י, החל לסדר את הרשימות באופן שיטתי ולפרסם את כתביו.

על היסוד של הספר הגדול ביותר של האר"י, "עץ החיים", בעל הסולם בנה בהמשך את כתביו, בפרט את "תלמוד עשר הספירות". כל חכמת הקבלה המודרנית נובעת מהאר"י ומועברת אלינו דרך בעל הסולם, מפני שמאוד לא פשוט לקרוא את כתבי האר"י עצמם, ואילו בעל הסולם מסביר הכול בצורה פתוחה יותר ומפורטת.

לאחר בעל הסולם, בנו ותלמידו הרב"ש מוסיף את הפירושים והביאורים שלו, בעיקר את יסודות העבודה הרוחנית. הוא מסביר, מה צריך לעשות, כדי להבין את כתבי האר"י ולגלות את העולם העליון, להרגיש, שאנחנו נמצאים בתוכו.

הספר הפופולרי ביותר בתולדות האנושות

על פי חכמת הקבלה, בתורה טמון כוח רוחני פנימי, כוח עליון, או כפי שמכנים אותו המקובלים - "אור", שהוא המקור לכל הטוב שבעולם.

 האר"י הקדוש פותח את ספרו "עץ החיים" במילים: "דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות". ה"אור" הוא הכוח שקדם לבריאה, שברא את חומר היקום במפץ הגדול לפני 14 מיליארד שנה, והתפזר לכל עבר.

 המקובלים מתארים את האור כסוג של כוח, חוק טבע או תכונה שיש בה להעניק שפע אינסופי. האור הוא הכוח הנגדי לטבע האגואיסטי שלנו, ששואף רק לקבל עוד ועוד תענוג. כתוצאה מתכונתו של האור לתת, להשפיע (להעניק שפע) ולחולל חיים, נוצרו הגלקסיות, הכוכבים וכל הדומם שסביבנו, הצמחים ובעלי החיים, ולבסוף גם אנחנו - בני האדם, כדי להעניק לנו את הטוב המוחלט והנצחי.

גם אם איננו מודעים לכך, כל חיינו סובבים סביב האור. אנחנו חוקרים אותו באמצעים העומדים לרשותנו, אך גם כאשר הגענו אל פסגת המחקר העולמי בעזרת הפיזיקה המודרנית, ונראה כי בעוד רגע ממש נצליח לחשוף את מהות האור, לפענח את סוד החיים ולהתעלות לממדים חדשים, מתגלה ההפך: לאור יש תכונות שאין ביכולתנו הפסיכולוגית והמוגבלת לתפוס.

לעומת אנשי המדע, חכמי הקבלה חוקרים את חוקי הבריאה ואת המציאות הרוחנית. לאחר שהשיגו את הטוב המוחלט והנצחי, הם מתארים בעבורנו את המציאות שחוו בצורה רגשית: בכל רגע ורגע האור מעניק לנו שפע אינסופי, אך מכיוון שהתכונות שלנו מנוגדות לתכונת האור, איננו יכולים לקבל את התענוג ממנו."

* * * * *

דברי האר"י בניגון פנימי

(ערוץ "ניגון בוקר")

יחד כולם בניגון פנימי משותף מוזמנים לזמר את דברי האר"י מתוך ספר "תלמוד עשר הספירות" חלק א' של בעל הסולם:

 "א) דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות. ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל, אלא היה הכל ממולא מן אור א"ס פשוט ההוא, ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף, אלא הכל היה אור א' פשוט שוה בהשואה א', והוא הנקרא אור א"ס. ב) וכאשר עלה ברצונו הפשוט, לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים. להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכינויו, אשר זאת היה סיבת בריאת העולמות. ג) והנה אז צמצם את עצמו א"ס בנקודה האמצעית, אשר בו באמצע ממש, וצמצם האור ההוא, ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית. ד) ואז נשאר: מקום פנוי, ואויר, וחלל ריקני, מנקודה האמצעית ממש. והנה הצמצום הזה, היה בהשואה א' בסביבות הנקודה האמצעית ריקנית ההיא, באופן שמקום החלל ההוא, היה עגול מכל סביבותיו בהשואה גמורה, ולא היה בתמונת מרובע בעל זוית נצבת, לפי, שגם א"ס צמצם עצמו בבחינת עגול, בהשואה א' מכל הצדדים. ה) והסבה היתה, לפי שכיון שאור הא"ס שוה בהשואה גמורה הוכרח ג"כ, שיצמצם עצמו בהשואה א' מכל הצדדים, ולא שיצמצם עצמו מצד א' יותר משאר צדדים. ונודע בחכמת השיעור שאין תמונה כל כך שוה כמו תמונת העיגול, משא"כ, בתמונת מרובע בעל זוית נצבת בולטת, וכן תמונת המשולש וכיוצא בשאר התמונות. וע"כ מוכרח הוא להיות צמצום הא"ס בבחינת עיגול."

דברי האר"י מתוך ספר "תלמוד עשר הספירות" חלק ב': "א) וקו זה, כעין צנור דק אחד, אשר בו מתפשט ונמשך מימי אור העליון של אין סוף, אל העולמות, אשר במקום האויר והחלל ההוא."

ראפ מקור לשיר של האר"י מתוך ספרו "עץ חיים"

טֶרֶם שֶנֶאֱצְלוּ הַנֶּאֱצָלִים

דַּע כִּי טֶרֶם שֶנֶאֱצְלוּ הַנֶּאֱצָלִים וְנִבְרְאוּ הַנִּבְרָאִים, הָיָה אוֹר עֶלְיוֹן פָּשוּט מְמַלֵּא כֹּל הַמְּצִיאוּת. וְלֹא הָיָה שוּם מָקוֹם פָּנוּי בִּבְחִינַת אֲוִיר רֵיקָנִי וְחָלָל, אֶלָּא הָיָה הַכֹּל מְמוּלָא מִן אוֹר אֵין סוֹף פָּשוּט הַהוּא, וְלֹא הָיָה לוֹ לֹא בְּחִינַת רֹאש וְלֹא בְּחִינַת סוֹף, אֶלָּא הַכֹּל הָיָה אוֹר אֶחָד פָּשוּט שָוֶה בְּהַשְוָאָה אַחַת, וְהוּא הַנִּקְרָא "אוֹר אֵין סוֹף". - דברי האר"י מתוך ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", חלק א', פרק א'

לטקסט השיר המלא לחץ כאן

האר"י כותב: "טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות". במילים אחרות, האור כבר ממלא את המציאות, קיים בה וכפוף לתפיסה, להרגשה. כשהמקובל משיג את המציאות הזאת, הוא מספר לנו על כך. לעולם לא נוכל לדבר על מה שלא השגנו בעצמנו בכלים שלנו. (הרב מיכאל לייטמן, 25.03.11)

* * * * *

דרכו הארוכה של מקובל

הרב"ש סיפר כיצד אביו, בעל הסולם, נסע יום אחד למורה שלו שחי בפורסוב, עיירה קטנה ליד וארשה. בזמן שחיכה למורה במשרדו, הוא ניגש למדף הספרים ושלף באופן אקראי אחד מהספרים. ברגע שהמורה נכנס לחדר וראה אותו אוחז בספר הוא קרא בקול: "תחזיר את הספר למקום!" בעל הסולם זכר את שם הספר ומהר מאוד מצא אותו והחל ללמוד ממנו. זה היה "עץ החיים" של האר"י.

בעל הסולם סיפר: "כשפתחתי את הספר נדהמתי, היה כתוב בו בדיוק על מה שרציתי לדעת כל חיי!". כעבור כמה שנים, בעל הסולם הבין שאין לו עוד מה ללמוד מהמורה שלו ובפולין בכלל.

בעל הסולם לא ידע שיידרשו לו 20 שנה נוספות כדי להתחיל את דרכו הרוחנית. כשהרב"ש סיפר לנו על כך, הוא הפחית במספר השנים, זה לקח לו יותר מ-20 שנה.

**אתה מתאר לעצמך איך הסיפור הזה נשמע לתלמידים מתחילים?

תלמידים צריכים לדעת את האמת. מדובר כאן על "שינוי צורה של הנשמה", על "גלגול נשמות", על כך שאנו "יורדים" לחיות בעולם הזה 80-70 שנה כדי שדווקא בזמן שאנו חיים כאן, נשנה את עצמנו כדי "לעלות" למדרגה הרוחנית הבאה.

לכן, אין מה להסתיר אלא להיפך, לאדם ניתנת הזדמנות ועליו לנצל אותה. האדם הוא לא באמת חופשי עד סוף חייו, הוא נכנס למערכת קיימת, לשם כך הוא נולד ולשם כך קיים.

חכמת הקבלה מדברת רק על כך, אין צורך לשקר או להנמיך בגדלותה. החכמה מדברת על מטרת האדם בחייו בעולם הזה. לכן, מי שמעוניין לעסוק בכך, צריך להבין מה עומד לפניו. אחרת, אדם יגיע ללמוד את חכמת הקבלה ויהפוך את הלימוד למיסטיקות שונות, למרות שהיום כבר אין מקום למיסטיקות.

בעל הסולם כותב על הנושא הזה רבות בספריו, ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", באגרות שכתב ובמאמריו. הוא מדבר בגלוי על מה שאיש לפניו לא דיבר מעולם.

אבל מי פותח את ספריו? רק אנשים שיש להם צורך אמתי בתשובה לשאלת משמעות החיים. אם אדם הגיע ללמוד את חכמת הקבלה, עליו להבין שהקשר שיבנה בלימוד הוא לעולמים, הוא חייב לבצע את המשימה שלו. כמובן שאדם יכול לעזוב ועד סוף חייו לעסוק בענייני העולם הזה, אם יצליח, אבל באופן כללי לא ניתן להסתלק מהקשר, כי מדובר במערכת שבה כולנו צריכים להשתתף, בעל כורחנו.

שני גלגולים של נשמה ענקית

בעל הסולם, המקובל הענק ביותר של זמנינו. קשה לדבר על אדם ענק כמוהו, מפני שאנחנו לא מבינים מה זה מקובל. הוא חי איתנו ובו זמנית בעולם אחר, הוא באמת חי בשני העולמות.

למקובל אין בלבול, הוא רואה גם את העולם העליון וגם את העולם התחתון. אבל הדבר העיקרי שמעניין אותו זה הקשר ההדדי ביניהם, איך אפשר לבצע תיקונים מתוך העולם התחתון, בעולם העליון בכזאת צורה שהם ישפיעו על העולם התחתון, וכך עולמנו יעלה עד לדרגת העולם העליון. זה תפקידו של כל מקובל.

מקובל יוצא מתוך אותו רצון שמאפיין אותו במערכת הכללית של הנשמות שנקראת "אדם". לכל אחד מאתנו יש שורש שונה במערכת הזו, הוא נקרא "אמת מידה", או ה"נקודה שבלב". ולכן כל אחד מגלה את העולם בדרך שלו.

אבל כל הנקודות שבלב מגלות את המערכת הזאת, באופן יחסי, במגמה אחת. ובכל זאת, לכל מי שכתב לפני בעל הסולם, היה קשה מאוד לתת, למשל, פירוש על ספר הזוהר. ולפני הופעתו של ספר הזוהר, אף אחד לא יכול היה לכתוב משהו שדומה לו, למרות שמקובלים אחדים ידעו יותר מאשר רבי שמעון, הם לא יכלו לנסח הכול כמוהו.

זאת אומרת, בחכמת הקבלה קיימים הרבה מאוד תנאים מסוג זה, אתה יכול להיות מקובל ענק, גאון רוחני, אבל ללא יכולת לתאר ולכתוב שום דבר, אין בך את היסוד הזה.

לבעל הסולם היה את שניהם. זה מדהים! במהלך כל ההיסטוריה של חכמת הקבלה, למעשה לא היה מקובל עם יכולות כגון אלה. משה היה המקובל הגדול ביותר, ובכל זאת, החומש שנכתב על ידו מנוסח בכזאת נטייה, בכזאת שפה, שכולם מפרשים אותו איך שנראה להם.

ומה שכתב האר"י בספרו "עץ החיים", בכלל לא ניתן להבין, כאן הכרחי להגיע להשגה מדויקת של העולם הרוחני, ורק אז יהיה ברור על מה הוא מדבר. בספר הזה מנוסחים ומתוארים נתונים פיזיקאים נטו, כמו בספר פיזיקה.

לכן, כאשר האר"י החל ללמד, אז היחיד שהעריך אותו, היה המקובל הגדול בזמנו, הרמ"ק. הוא שלח לאר"י את כל שאר התלמידים, כי הדגיש שמדובר במשהו חדש. אבל גם הם, וגם הרמ"ק עצמו עד סוף חייהם לא הבינו את המערכת של האר"י, מפני שהרמ"ק היה שייך לנשמות שירדו לעולם שלנו לפני האר"י.

לכן, בעל הסולם אומר בגלוי: "כל מה שהשגתי, השגתי כתוצאה מזה שהתלבשה בי נשמתו של האר"י", כלומר הוא הגלגול הבא שלו.

הכוונה היא לא לגופים, מפני שברוחניות אין גופים, כמו שגם העולם שלנו לא קיים. קיימים רצונות מרוסקים שמפוזרים במרחב אגואיסטי עצום. בתוך המרחב הזה משובצים, כמו צימוקים בעוגה, השתוקקויות לאיחוד, לדבקות עם הבורא. אבל אנחנו לא מרגישים אותם, מפני שאנחנו נמצאים בים של אגואיזם, אנחנו יושבים בתוך ה"בצק" הזה ולכן לא מרגישים את האגו שלנו.

כל "צימוק", כל נקודה שבלב כל הזמן עוברת תיקונים אפשריים למיניהם.

בעל הסולם הוא תוצאה של אותו "צימוק" של האר"י, של אותה נשמת האר"י, שממשיכה את עבודתה. זה נקרא "גלגול". כלומר זו לא נשמה נפרדת, אלא אותה נשמה שממשיכה את עבודתה, רק בתנאים חיצוניים אחרים, בדור אחר.

ומה הכוונה לדור? אין כוונה לְמה שמתרחש איתנו על פני כדור הארץ. כאשר המון נקודות שבלב, ניצנים (עוּבָּרים) של הנשמות כל הזמן משתנים, בהימצאם בינתיים בחיבור לא נכון ביניהם, הם מתארים שכביכול הם מרגישים את העולם שלנו.

העיקר לא לחשוב על העולם הזה, שמצטייר לנו בחמשת החושים הבהמיים, אלא על מה שמתרחש דרך הנקודה שבלב.

** האם בזמן גלגול של נשמה, האינדיבידואליות נשמרת?

נשמה פועלת בכל מיני תנאים חיצוניים שונים. האר"י הכניס לעולם שלנו את "עץ החיים". בפעם הבאה הגיע אותו אר"י, שהחל להיקרא בעל הסולם והכניס לחיינו את "תלמוד עשר הספירות".

** כלומר הוא תפס את אותו מרחב רוחני, שתפס האר"י?
עוד יותר גדול.

האיש שסלל את הדרך הרוחנית של עם ישראל

בן 35 הוא הופיע בצפת אפוף מסתורין והוד, ובמהלך שנתיים וחצי בלבד עד למותו הפתאומי, הוא שינה את פני ההיסטוריה וחולל מפנה אדיר. בזכותו נפתחה חכמת הקבלה לכל אדם שיחפוץ בלימודה ולא עוד ליחידי סגולה בלבד. האר"י הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי, גדול מקובלי צפת, הלך לעולמו היום, ה' באב, לפני 444 שנים. הוא הותיר אחריו שיטת לימוד ומסר אקטואליים, שהותאמו לימינו על ידי "בעל הסולם", הרב יהודה אשלג

"אילו מצאתי בכם אפילו צדיק אחד בלבד, לא היו מסלקים אותי מהעולם הזה קודם זמני," אמר בפנים מלאות צער האר"י הקדוש לתלמידיו, רגעים ספורים לפני פטירתו.

הרב יצחק הכהן, שישב לצד מיטתו של האר"י, מירר בבכי, "מה נעשה מכאן ואילך?"

ענה לו האר"י: "תאמר לחברים בשמי, שמהיום והלאה לא יתעסקו כלל בחכמה זו שלימדתי, כי לא הבינו אותה כראוי, ואמנם הרב חיים ויטאל (הרח"ו) יעסוק בה לבדו בלחישה בסתר."

הרב יצחק הכהן התקשה לכבוש את רגשותיו, ושאל בסערת רגשות: "האם אין עוד תקווה?"

"אם תזכו, אבוא ואלמדכם," ענה האר"י

"איך תבוא ותלמדנו, אחרי שאתה נפטר מהעולם?!" שאל שוב יצחק הכהן

"אין לך עסק בנסתרות," השיב האר"י ותכף נפטר, והוא בן 38 שנים בלבד! (*מתוך הספר "שער הגלגולים")

הזוהר - כל עולמו של האר"י

האר"י היה גדול מקובלי צפת במאה ה-16 ואחת הדמויות המרכזיות והמשמעותיות ביותר בתולדות עם ישראל וחכמת הקבלה. הוא נולד בירושלים בשנת 1534. אביו נפטר כשהיה בן שמונה, וכתוצאה מכך סבלה המשפחה מקשיים רבים. כדי להיטיב את מצבם החליטה אמו לעבור לגור עם אחיה במצרים. שם התגורר האר"י רוב חייו, והתעמק בלימוד ספר הזוהר.

לאחר שהשיג מדרגות רוחניות עצומות ומתוך הבנה מיוחדת ונסתרת של התפתחות האנושות, חש כי הבשיל והגיע הזמן לגלות. לשם כך עלה לישראל והתיישב בצפת. האר"י ידע כי הוא עתיד לפגוש את רבי חיים ויטאל, תלמידו הנאמן, ומי שלימים יכתוב את דבריו ויפיץ את חכמתו לעולם.

כך בשנת 1570, בהיותו בן 36, עולה האר"י לארץ ישראל ומתמקם בעיר המקובלים צפת. מאות שנים חלפו מאז תקופתו של רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) וחבורת הזוהר, שנים שבהן חיכתה האנושות למורה הדרך המתאים שיפתח את המדרגה הרוחנית הבאה של חכמת הקבלה. הגעתו של האר"י לישראל ופרסום ספר הזוהר ברבים היו סימן ברור לכך שהגיעה העת.

ניצוץ הרשב"י

עם הגעתו לצפת החל האר"י ללמוד אצל המקובל הגדול באותם ימים, רבי משה קורדובירו (הרמ"ק). אולם בתוך זמן קצר התחלפו השניים בתפקידים – האר"י החל ללמד את קבוצת המקובלים, ואילו הרמ"ק למד מפיו.

רבי משה קורדובירו היה הראשון שהכיר בגדלותו של המקובל הצעיר, ושימש לו כחבר וכתלמיד: "דעו לכם, שאיש אחד היושב פה יקום אחריי ויאיר עיני הדור בחכמת הקבלה. אם בימיי היו הצינורות סתומים, בימיו הצינורות יתגלו. ודעו שהוא אדם גדול, ניצוץ הרשב"י," נהג לומר לכולם.

האנושות באותה תקופה נכנסה לסחרור שלא היה כדוגמתו. תקופת ימי הביניים תמה, התחילה תקופת הרנסנס והביאה להתפתחות ולשינויים מהפכניים בטכנולוגיה ובתעשייה. האגואיזם האנושי התפרץ ודחף את העולם להתפתחות מואצת, וגם לסערות רבות. מאתיים שנים לאחר מכן עתידה האנושות לחוות שינויים קיצוניים ואכזריים באירופה, בעיקר מרידות של אזרחים ומלחמות עקובות מדם.

האר"י, שחזה את השינויים הצפויים בטבע האנושי, הבין שכדי למנוע את הסבל העצום, עליו לפתח במקביל נתיב של התפתחות רוחנית שיאזן את התפרצות האגו. לשם כך הוא התאים את חכמת הקבלה, והפך אותה משיטת חיבור שעד אז יועדה והותרה רק ליחידי סגולה, לשיטה מדעית, כמעט אקדמית, שאם תילמד נכון ובהתאם להנחיותיו, יוכלו ויצטרכו לעסוק בה המונים. שיטת התיקון שפיתח (ונלמדת עד היום) הובילה למפנה חסר תקדים בהתפתחותה הרוחנית של האנושות, ושינתה לחלוטין את פני ההיסטוריה.

השרביט עובר אל רבי חיים ויטאל

שנתיים וחצי בלבד הספיקו לאר"י כדי להותיר חותם עז בהיסטוריה של המחשבה הקבלית. עם זאת, הוא מעולם לא העלה את דבריו על הכתב. כל משנתו הקבלית מוכרת לנו רק מכתבי תלמידיו, שהבולט והמרכזי שבהם הוא ממשיך דרכו, הרב חיים ויטאל (הרח"ו).

כמו רבי אבא שהיה לצדו של רבי שמעון בר יוחאי (הרשב"י) כדי לרשום את דבריו שפורסמו בספר הזוהר, כך רשם הרח"ו מפי מורו את כל התורה שידועה לנו כיום כקבלת האר"י.

"קודם שהאדם יסדר תפילתו, צריך שיקבל עליו מצוות "ואהבת לרעך כמוך", ויכוון לאהוב כל אחד מבני ישראל כנפשו, כי על ידי זה תעלה תפילתו כלולה מכל תפילות ישראל, ותוכל לעשות פרי. וצריך כל אחד ואחד לכלול עצמו כאילו הוא איבר מן החברים שלו. ואם יש איזה חבר בצרה, צריכים כולם לשתף עצמם בצערו, ויתפללו עליו. וכן בכל תפילותיו ודרכיו ודבריו ישתף את חברו עמו. ומאד הזהירני מורי ז"ל בעניין אהבת החברים שלנו" (*"שער הכוונות").

הרח"ו לא הוסיף דבר מעצמו על דברי האר"י; כאשר לא היה בטוח בהבנתו את דברי מורו, ציין זאת במפורש. בין כתביו המרכזיים של האר"י ניתן למצוא את ספר "עץ החיים", המתאר את כל מערכת העולמות העליונים ואת חוקי הבריאה כשיטה מדעית ברורה, וכן את "שמונה שערים", סדרת ספרים הכוללת בין היתר הסבר על גלגולי הנשמות.

ממשיכי דרכו

"האר"י הקדוש היה משיח בן יוסף, לכן היה יכול לגלות כל כך הרבה חכמה", כך לדברי הרב יהודה אשלג. חכמתו הרבה מסמלת את התפר בין התחלת היציאה מה"גלות", שמאופיינת בפילוג גדול בין בני האדם, ועד לתחילת ה"גאולה", המאופיינת באחדות נפלאה בכלל המין האנושי. "אם היה לי לשון מדברת גדולות, הייתי משבח אותו יום יום, שנגלתה חכמתו כמעט כמו ביום אשר ניתנה התורה לישראל."

"בעל הסולם" היה הראשון במאה ה-20 שהגיע למעמד הרוחני של האר"י, ולכן יכול היה לפרש את כתביו למען הדור שלנו. הוא יצר מהם חיבור מופלא בשם "תלמוד עשר הספירות", ובהקדמתו כתב שהספר נועד לאפשר לכל אדם בימינו למצוא את התשובה לשאלה "לשם מה אני חי?"

השאלה מעולם לא נמוגה, והיא חבויה בלב כל איש. כשם שבתקופתו של האר"י פרצו משברים עזים שטלטלו את האנושות ועוררו ברבים את השאלה, כך הם שבים ופוקדים גם בימינו: שרשרת פיגועי הטרור ברחבי העולם, התעוררות האסלאם הקיצוני, דעיכת האיחוד האירופי, הקיטוב המעמיק בין המגזרים והקהילות וכן הלאה. דווקא הלימוד והקריאה לפי השיטה הייחודית שפיתח האר"י, עם פירושו של "בעל הסולם", ממשיך דרכו, נותנים מענה למשמעות החיים. הם מעלים מיד את האדם אל הרוחניות ומאפשרים להרגיש את האחדות על פני הפירוד ששולט בנו ומביא להרס עולמי.

"ולו עמי שומע לי, בזמן אשר הרע גובר, היו שוקדים כל ימיהם ללמוד ספר הזוהר וכתבי האר"י, והיו מבטלים את כל הגזרות הרעות, והיו ממשיכים שפע ואור" ("נוצר חסד"). די לנו ללמוד משני גדולי הדור אשר סללו למעננו את הדרך להשגת האושר, השלמות והנצחיות, כדי לבנות בינינו את הקשרים הנכונים לחיים טובים, ולטפס במעלה הסולם הרוחני שהציבו בעבורנו - "סולם שראשו מגיע עד השמים."

*למקורות ועוד בשבח האר"י הקדוש

מחקרים מדעיים בחכמת הקבלה

"המחקרים בחכמת הקבלה נעשים על ידי האדם בתוך עצמו, בהתאם לרשימות שלו, לרישומים רוחניים והשוואתם עם ספרי קבלה בסיסיים "עץ החיים", "שמונה שערי תבונה" של האר"י ו"תלמוד עשר הספירות" של בעל הסולם.

** למה אינך ממליץ גם על ספר הזוהר?

ספר הזוהר אינו מיועד לביצוע בדיקה והשוואה לפיו. זה לא ספר מדעי מבחינת השפה שלו, מפני שהוא נכתב בשפת הרגשות ואילו "תלמוד עשר הספירות" וכתבי האר"י, זו פיזיקה של העולמות הרוחניים."

חכמת הקבלה, זה מדע טהור

** מדע שנקרא קבלה, זה חלק מדעי בחכמת הקבלה כמו חלקים אחרים? האם ישנה גם חכמת קבלה לא מדעית?

לא. אתה יכול לפנות לספרי קבלה, כגון: "עץ החיים" של האר"י או "תלמוד עשר הספירות" של בעל הסולם ותראה עד כמה אלה ספרי לימוד רציניים. לא תפגוש שם את המילה "אלוקים", אלא רק מידע על כוחות הניהול של הבריאה ושרטוטים של דירוגים שלהם.

חכמת הקבלה, זה מדע על הכוחות הפיזיים של העולם שלנו, שאינם נמצאים בתחום הקליטה של התחושות וההרגשות שלנו. למשל, בעולם שלנו, איננו מרגישים כוחות תת-אטומיים, אבל הגענו לכך שאנו יכולים לפעול בעזרתם. בחכמת הקבלה מדובר על הדרגה הבאה של הטבע.

נשמה זה חלק מהבורא

** כיצד נברא גוף האדם?

על פי תיאוריית האבולוציה, תחילה האטומים התלכדו לגושים של חומר, נוצר כדור הארץ, וכעבור מיליוני שנים הופיעו כל מיני חיבורים פשוטים ביותר ועל פני האדמה החלו להתפתח חיים.

כ- 500 שנה לפני דרווין, המקובל הגדול האר"י, כתב בספרו "עץ חיים" שהכול התפתח מטבע דומם, צומח וחי לקוף, שהוא הצורה העליונה ביותר של דרגת החי ומדרגת ביניים בין דרגת החי לדרגת אדם.

** ואיך לפי התיאוריה הקבלית נוצרה הנשמה?
נשמה לא נוצרה, נשמה זה "חלק אלוקה ממעל". האור מגיע אל הרצון לקבל שלנו שרוצה ליהנות לעצמו, ומשנה את תכונותיו להפוכות, לרצון לקבל וליהנות למען האחר, בכך שמתלבש באחר ומתחבר איתו. כאשר אדם מתחיל להתחבר עם אחרים כדי ליהנות להם, הוא הופך למקובל שמקבל אור מלמעלה ומעביר אותו דרכו לאחרים.

אור החיים

עבודה עם טקסטים היא היסוד והבסיס של הפעילות שלנו, הספר אף פעם לא נעלם לשום מקום, יש לו שורש רוחני עליון ביותר. אפילו אם הספר ממוקם במחשב, הוא בכל מקרה ספר, טקסט. עשרים ושתיים האותיות של האלף-בית העברי יוצרים כלי רוחני.

בכך שאדם קורא ובו זמנית מכין את הטקסט כך שיהיה מובן עבור אחרים, הוא הופך לערוץ של קשר בין הבורא לבינם, אז האור העליון עובר דרכו. אחרת האדם סותם את עצמו ולא מקבל כלום מלמעלה. הכול מסודר בכזו צורה, שיש עליון, הבורא, האדם ומישהו שלישי. על האדם להעביר דרכו את האור מהבורא לתחתון.

בעל הסולם כותב בהקדמה לספר "עץ החיים" שהאדם אינו חי למען צרכי עצמו, אלא למען צרכי כל השרשרת, כך שכל חוליה בשרשרת אינה מקבלת את אור החיים לתוכה, אלא מעבירה את אור החיים לכל השרשרת בכללות.

כאשר האדם מעביר דרכו את האור לאחרים, הוא לא מוגבל בשום דבר, ובזה ייחודיותו הנפלאה, מפני שאז הוא הופך לכלי קיבול של כל האור האין-סופי. הוא לא חוסם אותו אלא מעביר דרכו, לכן כל האור הופך להיות שלו. עם זאת, הוא נהנה מקבלת האור ומדבקותו בבורא, הוא מחבר אותו עם כל השאר וממלא את האחרים בהידמוּת לבורא. מה יכול להיות עוצמתי יותר מהמצב הזה? שום דבר.

שַלְשֶלֶת הַדוֹרוֹת

כתבי בעל הסולם, "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות"

אֵין אָדָם חַי לְצוֹרֶך עַצְמוֹ,

אֶלָא לְצוֹרֶך הַשַלְשֶלֶת כּוּלָה,

–

בְּאוֹפֶן שֶכּל חֵלֶק וְחֵלֶק

מֵהַשַלְשֶלֶת,

אֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת אוֹר הַחַיִים

לְתוֹך עַצְמוֹ,

–

אֶלָא רַק מַשְפִּיע

אוֹר הַחַיִים,

לִכְלָלוּת הַשַלְשֶלֶת:

–

וְכֵן אַתָה מוֹצֵא

בְּמִידַת יְמֵי חַיָיו,

כִּי בְּעֶשְׂרִים שָנָה,

רָאוּי לִישָׂא אִשָה.

–

וְעֶשֶר שָנִים,

רָאוּי לְהַמְתִין עַל לֵידַת בָּנִים,

כְּמוֹ שֶכָּתוּב:

"וְנִמְצָא מוֹלִיד בָּטוּח",

בִּשְנַת הַשְלוֹשִים.

–

וְאָז,

יוֹשֵב וּמַמְתִין עַל בְּנוֹ,

עַד שֶיַגִיעַ לְאַרְבָּעִים שָנָה,

יְמֵי בִּינָה,

בְּאוֹפֶן, שֶיוּכַל לִמְסוֹר לוֹ,

אֶת הוֹנוֹ וִיְדִיעוֹתָיו,

שֶרָכַש בְּעַצְמוֹ,

וְכל אֲשֶר לָמַד וְיָרַש מֵאֲבוֹתָיו,

–

וְיִהְיֶה בָּטוּחַ עָלָיו,

שֶלא יְאַבֵּד זֶה בְּעִנְיָן רַע,

שֶאָז תֵיכֶף הוֹלֵך לוֹ לְעוֹלָמוֹ,

וּבְנוֹ נֶאֱחָז בְּהֶמְשֵך הַשַלְשֶלֶת,

תַחַת אָבִיו.

–

* * * * *