הרחבה למשל
"הלך ופרט את הדינרים לפרוטות, ושילחם על ידי שליחים
רבים..",
משל של האר"י על מלך חכם שהיה אומן בקיא בטבעו של האדם.
"..בעל הסולם מביא דוגמה של מלך שרוצה להעביר את אוצרו
ממקום אחד למקום אחר. כל נתיניו הם אגואיסטים, זאת אומרת שנמצאים ברצון לקבל, והם לא יעמדו בפיתוי ובטוח שיגנבו את
כל הסכום שעולה ביכולתם להתגבר. לכן, המלך נותן לכל אחד פרוטה שלא כדאי לגנוב, הרי
כבוד המלך שווה בעיניהם קצת יותר מזה. כך הם מעבירים את האוצר בלי לאבד אותו.
כך גם אנחנו. גם אם "זה לא כבוד גדול", אבל
בכל זאת עובדה. נקווה שנצליח להתגבר על הפרוטה שלנו, ובתור התחלה, לאתר אותה. לכך
מוקדשת רוב העבודה שלנו - לברר מהי המטרה, מה זאת אומרת "למצוא חן בעיני
הבורא", מה זאת אומרת להשפיע לו וכיצד אפשר להגיע לרצון כזה שיהיה מעל כל יתר
הרצונות. הרי דווקא על ידי ההתגברות מעליהם, אנחנו מעצבים בתוכנו את ההשתוקקות
לבורא, בונים את דמותו.."
כל זה מתבצע על ידי עובדי המלך הרבים, שמעבירים את
הפרוטות של האוצר שלו דרך תחנות רבות, שלבי ביניים רבים, כלומר, בגלגולים, ממצב למצב.
למעשה, זאת דרך נפלאה, אם אנחנו מקבלים אותה כצו המלך.
מפני שהוא נהנה מכל צעד קטן שלנו, כל מצב, בדומה להורים שנהנים לראות את מאמציהם
של ילדיהם.
צריך לא סתם להשתוקק להגיע למטרה, אלא בכל שלב לזכור את שמחת המלך ולהשתדל לגרום לו נחת רוח כאן ועכשיו, גם אם זה פרט קטן ביותר, בדרגה נמוכה ביותר. הרי אין שום דבר שפל בעיניו, הוא בעצמו שולח לי את כל המצבים. ואם כבר עכשיו אני משתדל לגרום לו הנאה - זה מספיק.
הגנב שלא גנב מטבע אחד
זה שהרצונות שלנו שבורים ומרוחקים זה מזה - זוהי עזרה
גדולה. בזכות זה אנחנו נמצאים באותו המצב כמו במשל על המלך שרצה להעביר את כל
אוצרו ממקום אחד למקום אחר, ופחד להפקיד את כולו בידיו של אדם אחד, מפני שכולם
גנבים… ולכן הוא חילק את האוצר שלו ונתן לכל אחד מטבע אחד, כדי שכל אחד יוכל לעמוד
בפני פיתוי כל כך קטן ולא לגנוב, אלא להביא את המטבע עד הגנזך. בצורה כזאת המלך
העביר את כל אוצרו למקום החדש.
וגם לנו קורה אותו הדבר. הכלים/הרצונות שלנו שבורים, ולכן
לכל אחד יש את הרצון הקטן שלו. אך בזכות זה שהוא מתחבר עם האחרים, הוא לא לוקח מהם
את הרצונות הרעים, השבורים, אלא הוא לוקח מהם את הכוחות להתגבר על הרצון הפרטי
שלו!
ומכאן יש לנו מספר יתרונות. ראשית, כל מה שאני צריך
לצמצם - זה את הרצון הקטן שלי. שנית, מסביבי יש חברה גדולה עם כוחות עצומים,
שיכולה להשפיע עליי עם הערכים שלה.
הרי על אף שהרצונות שלנו שבורים, הם קשורים למערכת אחת.
כלומר, אנחנו לא קשורים זה לזה מתוך רצוננו, אלא בעל כורחנו. לא מצידנו, אלא מצד
הטבע. ואם אני נמצא תחת השפעתם של רצונות כאלה, המרוחקים ממני - אני יכול להשתמש
בהם כמו בכלי זר, כעזרה חיצונית, במקום הבורא.
מסתבר שבזכות השבירה נוצר אצלי ה"עזר כנגדו":
אני יכול להשתמש בחלק מהרצון שלי, שהופרד ממני על ידי האגואיזם שלי. נראה לי
שהרצונות הללו הפוכים ממני, מרוחקים ממני, דחויים ושנואים עליי, ולכן אני יכול
להשתמש בהם כמו בכוחות עזר.
כלומר, אנחנו מרוויחים בגדול מהשבירה. מצד אחד, לא
נדרש ממני לתקן בבת אחת את כל הרצון הענק ולעמוד בפני כל האוצר של המלך. מספיק
להתגבר על הפיתוי מפני המטבע האחד שמונח לפניי.
אך את הכוחות שאינם מאפשרים לי לגנוב אני מקבל מכולם!
כולם משכנעים אותי בגדלות המלך. אם אני אוכל איכשהו להתחבר אליהם עם הרצון השבור
שלי, לוותר להם מעט, ואפילו בצורה אגואיסטית, למען הרווח שלי, מה שנקרא "לא
לשמה" - גם זה כבר טוב, ודרכם אני אקבל את המאור המחזיר למוטב.
הרי האור הפנימי אינו יכול להאיר בתוכי, אך האור המקיף
יכול!
"אנחנו נתאספנו כאן"
שיעור מתאריך 14.02.20
"כמו המלך שרצה להעביר את האוצר שלו ממדינה למדינה, מהמדינה שלו האגואיסטית למדינה שלו האלטרואיסטית, אי אפשר בבת אחת, כי הרצון לקבל בדרך יגנוב בטוח, אבל על פרוטות הוא יכול לוותר. כך אנחנו מוותרים, אני מתנתק קצת מעצמי ומשפיע לקבוצה, מתנתק קצת מעצמי ומשפיע לעשירייה. כך עוד קצת ועוד קצת, עד שאני מתחיל לראות בזה סדר חיים, פשוט מאוד, זה הרגל, אפשר לעשות את זה כהרגל, כשאני לא חושב עליהם אז אני כבר כביכול מרגיש את עצמי לא בסדר. אני השקעתי בהם, אז כמה שהשקעתי כמה פרוטות, אני כבר דואג לפרוטות האלה שהשקעתי בהם, הם נעשים לי בזה חשובים לי יותר. וכך אני מתקדם.
הטכניקה הזאת ברורה. כמה שאני משקיע לפי פרוטות ממש, לפי הפעולות, עוד קצת התנתקתי מעצמי והשקעתי בקבוצה, עוד קצת התנתקתי מעצמי והשקעתי בקבוצה, ואז על ידי זה הקבוצה בצורה הגיונית, בצורה אגואיסטית אפילו, נעשית לי חשובה יותר. אני דואג לאגו שלי, להשקעה שלי, ליגיעה שלי שהשקעתי בהם, אז כבר אני חושב עליהם יותר.
אחרי שעשיתי את זה. זו דרגה אחת של ההתקשרות. עכשיו אני מתחיל לדאוג לצורת ההתקשרות. זאת אומרת, אני מתקשר אליהם כי על ידם אני מצליח, אני מרוויח, אני קשור להשקעה שלי שנמצאת שם. או שאני רוצה את זה להפוך לעל מנת להשפיע, שזה אחרי שאני מתקשר אליהם. יש כאן כמה שלבים, כרגיל, ארבעה שלבים. נלמד אותם." (הרב מיכאל לייטמן, 14.02.20)
כְּלִי אַהֲבָה
(טַעֲמוּ וּרְאוּ)
הרב ד"ר מיכאל לייטמן בהרצאה 24.7.07
הַבּוֹרֵא
בָּרָא כְּלִי אֶחָד
שֶׁנִּקְרָא "אָדָם הָרִאשׁוֹן",
וְשָׁבַר אוֹתוֹ
לְהַרְבֵּה חֲלָקִים קְטַנִּים,
כְּדֵי שֶׁהֵם
יִלְמְדוּ בֵּינֵיהֶם
מַה זֶה נִקְרָא לֶאֱהוֹב,
וְיַחַד יַגִּיעוּ
עַד אֵלָיו.
.
.
שרטוט של הרב ד"ר מיכאל לייטמן בשיעור 15.01.08
* * * * *
למה קוראים לאדם
"אדם הראשון"?
"אדם הראשון" או "אדם", זוהי הנשמה. כאשר
אנחנו מדברים עליו, אנחנו בשום אופן לא מתכוונים לגוף פיזיולוגי, כי הוא לא קיים.
אנחנו מדברים על רצון שביסודו רוצה להידמות לבורא. הרצון הכללי הזה התפשט מעולם
אין-סוף כלפי מטה דרך כל העולמות: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. לאחר
המעבר דרך "המסננים" של העולמות האלה, הופרשה מתוכו שארית של רצון שתחת
השפעת האור העליון הפך להיות דומה לבורא. זהו אדם הראשון.
עם זאת, קיים בתוכו "נחש", רצון שלא רוצה להידמות לבורא.
הוא נברא כך בכוונה, כדי שתמיד תהיה לנו אפשרות למדוד את עצמנו, לקבוע היכן אנו
נמצאים בטווח שבין הבורא לנחש שהוא ההופכיות הגמורה שלו, באיזה חלק, באיזה מרחק
מהבורא או מהנחש ואלה הן 125 מדרגות העלייה בסולם המדרגות הרוחני של האדם, כאשר
למטה הנחש ולמעלה הבורא.
מי אתה, אדם?
"אדם", הנשמה הכללית שנבראה על ידי האור, הבורא, כחלק פנימי בתוך
החלק החיצוני, העולם הרוחני. המצב ההתחלתי של הנשמה, ג"ע, גילוי האח"פ,
הרצונות האגואיסטיים, הביאו לידי חטא, לקבל למען עצמי. כתוצאה מכך, הגיעה השבירה
ובכל אחד מבני האדם קיים החלק שלו, אשר אותו הוא צריך לחבר עם כל שאר החלקים
בהשתוקקות "ואהבת לרעך כמוך", בקבוצה, בתכונת ההשפעה הכללית.
אדם, כך קראו לבן אדם הראשון שהשׂיג לפני 5,770 שנה את הבורא (ממנו
סופרים את לוח השנה העברי), תכונת ההשפעה הכללית. אחריו, שאר בני האדם חייבים גם
כן להשׂיג את הבורא תוך 6,000 שנה.
אז במה טעה האדם הראשון?
לא הייתה שום טעות! הכול מתוכנן מראש, כולל לאן תגיע ומה יהיה איתך בהמשך. עבור כל אחד מסומנת הנקודה שלו ואין לאן לברוח מזה. השאלה אם אתה רוצה להשיג את אותה מטרה בעצמך, אם אתה נמצא בחיפוש אחריה במשך כל החיים ההכרתיים שלך, האם אתה רוצה עכשיו לפרוץ לתוך המצב הזה ולא בגלגול הבא?! (הרב מיכאל לייטמן 26.02.17)
פרוטה ועוד פרוטה
מבררים עוד פרוטה ועוד פרוטה, עד שמצטבר לחשבון גדול. כמו במשל על מלך שנתן דינר זהב אחד לכל תושב במדינתו, להעביר לבנו מעבר לים. כך מבררים כל פרט ופרט, עד שמגיעים למצב כמו בעולם הנקודים, בזמן הגדלות ללא שבירה. (ערוץ "מערכת העולמות - מבנה העולמות העליונים)
להפסיק להתגלגל
להפסיק להתגלגל
היום אנחנו נמצאים כבר במצב שלאחר השבירה. כל אחד מאיתנו הוא שליח המלך שנושא עימו פרוטה מהאוצר הגדול. תפקידנו לבצע את המשימה שהטיל עלינו המלך, ולשוב במהלך חיינו לקשר עם הבורא. כל עוד לא נעביר את המטבע שברשותנו ליעדו, נמשיך לחזור לעולם הזה עוד פעמים רבות. לתהליך זה קוראים המקובלים "תיקון".
"כתוב "פרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון
גדול"
האם
מדובר בפרוטה של אדם אחד,
או בפרוטה של כולם בדרך למטרה?
תשובתי היא כן ולא. צריכים להבין שזה עניין של האדם המלקט את הפרוטות
האלו, הרצונות הקטנים מכל החברים שלו, בזה שהוא מתחבר איתם ורוצה להשפיע להם ולהיות
איתם בערבות. אז הוא לוקח את הנטיות, הרצונות, ההשתוקקויות של כולם יחד והם
מתחברים בו. ואז יש לו יותר כוח להתקדם קדימה. אבל אפילו אחרי שהוא ליקט את כל
הרצונות מכולם והתקדם קדימה, זה לא מספיק. אז יש לו עכשיו כוח להתקדם, אבל אין לו "חומר" להתקדם. והחומר מתגלה במנות קטנות, נותנים לו קצת והאגו שלו מתגלה והוא מתגבר
עליו, עוד פעם ועוד מתגבר וכן הלאה. וגם בזה "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון
גדול"." (הרב מיכאל לייטמן, 04.11.10)
* * * * *
הדלתות פתוחות בפני כולם!
"..מאוד קשה לקבל זאת. רואים מכאן, שהתנאי הוא מאוד קשה וחד. אם אתה רוצה להידמות לבורא, אז עליך להשתחרר מכל התועלת האישית כדי שלא יישאר לך כלום.
האם אתה
מסוגל לעשות זאת או לא, גם זה לא תלוי בך, אלא בכמה אתה תתבטל בפני הקבוצה. ואז
דרכה יעבור אליך המאור המחזיר למוטב ויעשה בך את השינוי הזה. מוטל על האדם לבצע
פעולות קטנות שהוא מסוגל ויכול. העיקר הוא, שבכל רגע "פרוטה לפרוטה מצטרפת
לחשבון גדול". כך מגיעים למטרה.
חייבים
להבין היטב את התנאי הזה. אם אתה רוצה להגיע למטרת הבריאה, לגילוי הבורא, אז עליך
לרכוש את הטבע שלו שהוא השפעה חלוטה. בלתי אפשרי להסכים עם זה ולהבין מה זה, אבל
פעם אחר פעם, במנות קטנות אתה מתחיל לקבל התרשמות יותר ויותר נכונה במידת היגיעה
שהשקעת.
יתכן שבמשך
שנים רבות האדם לא שמע את התנאי הזה, מפני שהיה אסור לו לשמוע. אילו הוא היה שומע
לפני הזמן, הוא פשוט היה בורח. לכן, כל פעם הוא עובר משברים קטנים ובסופו של דבר
כל נקודות המשבר מצטברות לחשבון אחד גדול.."
* * * * *
רב"ש כותב "אלא כל אחד צריך לתקן מה ששייך לחלקו". איפה ההתכללות,
כל אחד מתקן מה שלעצמו?
תיקון בהתכללות, אבל כל אחד נכלל מעצמו.
אתה יכול להסביר מה זאת אומרת כל אחד נכלל מעצמו?
כן. נניח אני צבע כחול ולפנַי עשרים צבעים, אז אני מערבב את עצמי עם עשרים
הצבעים האלו וככה אני מתקן את עצמי. אבל אני תמיד נמצא בכל העשרים צבעים האלו ואני
זה העיקר. אני קובע את סוג הערבוביה הזאת עם הנשמות האחרות. אני המלכות, הרצון
שלי, התכונות שלהם הן ט' ראשונות שנקראות "מידות". כשאני עובד איתן
ברצון לקבל שלי, כשאני רוצה להתכלל מהן, הן הופכות להיות ל"ספירים", ל"ספירות".
ואז יחד כשאני מסיים את ההתכללות יש לי "פרצוף", פרצוף של נשמה. ודאי שזה
על ידי מאור המחזיר למוטב, ואחר כך כשהאור מחזיר למוטב גומר לעבוד על כל ההתכללות,
אז מגיעות כבר פעולות שהאור ממלא את הפרצוף. ואז זה נקרא שהנשמה נמצאת בתוך הגוף. (הרב מיכאל לייטמן 16.02.18)
* * * * *
"עשרה דורות זה לא שנולדות ומתות בהמות שבעולם שלנו. אלא זה
גלגולים, יכול להיות שתוך שעה עוברים עשרה דורות, זה לא שייך לזמן. אלא כשבאים
מפרצוף לפרצוף, ממדרגה למדרגה, אז כרגיל כמו שיש עשר ספירות, ולא תשע, ולא אחת
עשרה, כך גם הפרצופים האלה הם או חמישה כמו שאנחנו אומרים בכל עולם ועולם, או עשרה
אם מפרטים את זה יותר. לכן אנחנו אומרים שפעם בעשרה דורות יש קפיצה ונולד צדיק,
הגיע לעולם. זאת אומרת, יש גילוי חדש."
(הרב מיכאל לייטמן, 16.02.18)
מה זה גלגול נשמות ולמה בכלל לומדים על זה?
כי אנחנו מתקנים את הכלים שלנו. היה רצון לקבל גדול שנקרא
"אדם הראשון" (ראה שרטוט). מה היה לו? נפש, נפש רוח דרוח, או נגיד
שהייתה לו נשמה, לא יותר. הוא עובר שבירה, האור הסתלק החוצה והרצון בפנים נשאר
ריק, רק רצון מקולקל על מנת לקבל, אגו, 613 רצונות, רק זיהרא עילאה, נקודה שבלב,
ומחוץ לרצון יש לנו 613 אורות. עכשיו צריכים לתקן את הרצונות וכשמתקנים אנחנו כבר
מגיעים ליחידה, גמר התיקון.
במצב הראשון הייתי כולי מתוקן בעשר ספירות, ובקשר עם כולם, רק
קשר קטן מאוד בלי האגו שלי. עכשיו אני נמצא מקולקל ואני מחזיר את עצמי שוב לצורה
המתוקנת. המעבר מקלקול לתיקון נקרא "גלגול". זה נקרא "הנשמה מתגלגלת".
מה זאת אומרת היא מתגלגלת? היא מתגלה כחלק השבור, זה נקרא שאדם נולד אגואיסט,
מקולקל, פרא אדם, ואחר כך מגיע למצב שהוא מתוקן. הוא עשה את ההעברה הזאת, גמרנו.
זה כמו באותו סיפור על המלך שרוצה להעביר את האוצר שלו ממצב למצב, אז הוא חילק את
האוצר שלו להרבה חלקים שלו וכך מעבירים ממקום למקום, ממקום מקולקל למקום מתוקן,
ממינוס לפלוס. זה נקרא "גלגול" .
"אני הולך לתקן את הנשמה שלי, אין לי יותר מה לתקן. אתה רואה איך הוא
כותב כאן, כאילו בצורה אישית, אני חייב לתקן את הנשמה שלי. איך אני יכול להתערב
בנשמה, בעסקי הנשמה של הזולת? אבל כדי לתקן את הנשמה של עצמי אני צריך לצאת אליהם
ולעורר אותם, שהם יעוררו אותי, וביחד בסופו של דבר נבקש מהבורא.
[...] הנשמה שלך נמצאת מחוצה לך, היא נמצאת באחרים, ט' ראשונות." (הרב מיכאל לייטמן, 19.06.15)
שום דבר לא נמחק ולא נאבד
שום דבר לא נמחק ושום דבר לא נאבד. האדם לא זוכר את הגלגולים הקודמים
שלו, מפני שהוא אף פעם לא יצא מהגוף שלו, כלומר הוא לא הגיע לשום השגות רוחניות,
ולכן הוא לא מרגיש שום דבר מעבר לגופו. אבל למרות זאת, כל גלגולי החיים שהאדם חי
יחזרו אליו בכל מקרה. זה לא שהוא יחיה אותם מחדש, אלא כל ניסיון העבר הזה יתגלה
ויתבהר לו, ובעזרת זה האדם יוכל לעבור לעולם העליון.
הבורא סוחט את האדם עד החידוש הנכון
כל ההתקדמות היא מחידושים. הבורא סוחט את האדם עד הסוף כדי שירצה רק את החידוש הנכון, את הדבר הנכון. החידוש הזה צריכים לחפש אותו בכל הזדמנות של חיבור בינינו. (ערוץ "עשיריה - עשר ספירות")
בחזרה לגן עדן
בעולם האצילות הייתה קיימת נשמה אחת שנקראת "אדם", שנוצרה
על ידי האור העליון.
המצב שבו האדם נמצא מעל ה"פרסא" נקרא "גן
עדן", שם הכול מלא באור העליון, ומתחת ל"פרסא" האור העליון לא מגיע
ושם חשוך.
בעולם האצילות האדם היה נמצא במצב של מילוי מוחלט, מצב של אושר,
ויחד עם זה בחוסר הבנה מוחלט היכן הוא נמצא. כמו עובר ברחם אימו: יש לו הכול אך הוא
אינו קיים כאישיות.
לאחר מכן ה"אדם" נפל, השתלשל למטה ונשבר. כך בדיוק נקרא
החטא שלו: "הגירוש מגן עדן". הוא נשבר לנשמות בודדות שכבר לא נקראות אדם
אלא "בני אדם".
לאחר השבירה כל נשמה רכשה תכונות אגואיסטיות משלה, שאינן קשורות זו עם זו,
להבדיל מהתכונה האלטרואיסטית האחידה שאיחדה ביניהם בדרגת ה"אדם".
עכשיו אנחנו חייבים לנסות להעלות את כל הנשמות יחד לאותו המקום שבו
היה "אדם" ושוב לקבץ אותן יחד לאותו המבנה.
ישנו כלל: "מיעוט רבים שניים", אם לפחות שני בני אדם
מחדשים את הקשר ההדדי בין שניהם, שבו הקבלה של אחד שווה בכוחה למה שמקבל האחר
וההשפעה של האחד שווה בערכה להשפעה של האחר, כלומר, כאשר הם מתעלים מעל האגו שלהם ומתחברים לאחד, הם מייד מגיעים למקום שבו
היה "אדם". הם נדבקים אליו ומתחילים להרגיש באופן חלקי את מה שהוא
הרגיש. כאן טמון העיקרון של התיקון שלנו.
אם ישנן הרבה נשמות כאלו והן מסייעות זו לזו להתעלות מעל עצמן
ולהתחבר, לא רק כדי שיהיו להן חיים טובים, אלא כדי להגיע להשתוות הצורה עם הבורא, עם תכונת ההשפעה והאהבה הכללית, אז כתוצאה
מהמאמצים שלהן הן מקבלות ממערכת "אדם הראשון" את האור העליון שממלא אותן.
האנרגיה הזאת, המיוחדת במינה, שמגיעה אלינו מלמעלה ומסייעת לנו,
לעלות נקראת "אור מקיף".
כך אנחנו פועלים בהדדיות, כשאנחנו מתקנים את עצמנו בהדרגה ועולים
למעלה.
יחד עם זאת, הסביבה משפיעה עלינו באופן כזה שככל שכמות הנשמות
גדולה יותר, כך גדל שיתוף הפעולה ביניהן וגדלה ההשפעה שלהן על כל נשמה. כך לכל
נשמה קל יותר להתעלות מעל עצמה, מעל האגו שלה, ולהתחיל להתחבר עם האחרים.
זה נובע קודם כל מהעובדה שפעם כולנו יחד היינו קשורים זה לזה
במערכת שנקראת "אדם". וחוץ מזה, זה תלוי בגודל הסביבה (בכמות האנשים)
ובאיכות שלה. למעשה ההתקדמות הרוחנית תלויה יותר באיכות מאשר בכמות.
כאשר הרבה אנשים מתחברים ביניהם עם כוונה לחיבור וההשתוקקות להתחבר
זה לזה בכל הכוח, נוצרת השפעה גדולה על כל נשמה, שעוזרת להם לעלות יחד. כך מתבצע
התיקון שמתממש בצורה די פשוטה בעולם שלנו.
לכן אנחנו מתאספים בשיעורים, בסעודות, בישיבות החברים המשותפות,
עורכים כנסים ואירועים
משותפים שונים. הכול רק כדי לקבל השפעה זה מזה ויחד, בהתעלות מעל האגו שלנו,
להתחיל להתחבר מעליו למערכת הכללית של ההשפעה והאהבה, כאילו לבנות מעל עולמנו
האגואיסטי את הדרגה הבאה - את העולם האלטרואיסטי. אנחנו בעצמנו בונים אותו
מההרגשות שלנו על ידי זה שאנחנו מנסים להתעלות ולכוון זה אל זה בכיוון הטוב.
מתוך רצון כזה אנחנו מארגנים כנס גדול כל כך ויוצאים לרחובות לפרסם
את עיקרון הערבות ההדדית. אנחנו מנסים לעורר סביבנו שדה עצום של רצונות שיוכל לעזור לנו
להתעלות מעל עצמנו וידחף אותנו ממצבנו כלפי מעלה. הכנס מאפשר לנו להתחבר מעל
עצמנו, מעל האגו שלנו, ובמערכת הקשרים ההדדיים החדשה הזאת, הטובה והחמה, נוכל
להרגיש את הכוח הכללי - את הבורא, ואת עצמנו נרגיש כאחד, כ"אדם".
האור בכלי: לא סתם ממלא אלא ממש מחלחל
הבורא ברא
רצון, רצון "עגול", כלומר רצון שעדיין אין לו שום הבחנות, ומילא את
הרצון הזה באור. בעזרת הכוח שלו, בעזרת האור,
הוא יצר את הרצון ומילא אותו באותו האור.
בצורה
כזאת, בבריאה יש רק שניים: הרצון והכלי, הכלי והמילוי. האור נקרא
"בורא", והרצון נקרא "נברא". רק הם קיימים בעולם אין-סוף. "עולם"
ברוחניות הוא מצב, ולא
התמונה שאליה התרגלנו בעולם שלנו.
אם
כך, המצב ההתחלתי של הרצון והאור נקרא "עולם אין-סוף", מפני שאין בו
גבולות והגבלות. לפי המידה שבה הרצון רוצה - יש לו. כל הרצונות שמרכיבים אותו
מלאים. אז מה חסר? - רק דבר אחד: הרצון נברא, אך אינו מרגיש את עצמו. הוא קיים רק
מפני שהאור מחזיק אותו. על מנת לפתח אותו, שירגיש מיהו באמת, מה יש לו, לשם מה
נברא - צריך להכניס בו תוספת מסוימת. הרי כל עוד הוא סגור בתוך עצמו, אין לו הרגשה
עצמית, אין לו מושג על הקיום של עצמו.
כדי
להכיר את עצמו, הוא צריך כביכול להסתכל על עצמו מהצד, לראות את עצמו, לחשוב על
החיים שלו. זה לא אופייני לבעלי חיים או לבני אדם שעדיין אינם מפותחים. רק כשהאדם
מתפתח, הוא מתחיל לשאול שאלות: "מי אני ומה אני? לשם מה אני? מה מטרת החיים
הללו?", הוא כבר מתעניין לא רק במילוי, אלא גם במשמעות של מה שקורה, משתדל
להציץ החוצה מתוך המציאות שלו.
כדי
לספק לרצון יכולת כזאת, האור צריך להיכנס לתוכו ולמסור לו את התכונות של עצמו. ואז
הוא יתכלל גם מתכונת הרצון וגם מתכונת האור, ועל רקע הניגוד ביניהן הוא יתחיל
לשאול את עצמו: "מהיכן אני? מדוע אני? לאן אני"?
אם
בתוך הרצון לא מופיעה תכונה נוספת, הוא לא יהרהר על שום דבר, וידאג רק לצרכיו
הפרטיים: לשמור על המילוי שלו ועל השלמות שלו. כך גם דרגות הדומם, הצומח והחי
שואפות להתמלא ולשמור את עצמן בצורה האופטימלית. לכן הבורא צריך לחדור לתוך הרצון,
לחלחל בו, ולתת לו את תכונת האור.
המורה שלי תמיד אמר "פרוטה לפרוטה מצטברת לחשבון גדול״,
כלומר כל מאמץ קטן מצטרף למאמץ הקודם, לשם כך צריך הרבה סבלנות
(הרב מיכאל לייטמן, 20.04.16)
הזדמנות לעשות את העולם מאושר יותר
יש אנשים שמגיעים לפתרון שאלת החיים, בדיוק כפי שהביאו אותך לחכמת
הקבלה, ויש כאלה שלא מגיעים, למרות שיכול להיות שהם סבלו הרבה יותר ממך. זה
תלוי בשורש הנשמה של האדם. אי אפשר להשוות בין אנשים, יש כאלה שסובלים, יש
שלא ויש שאפילו נהנים. אנחנו לא יודעים מה הסיבה למתרחש בעולם ואתה לא יכול מתוך
חוסר ידיעה, להשוות את כולם לפי אותה אמת מידה ולומר שהעולם צודק או לא.
אתה לא יכול לדבר בשם עצמך. ניתנה לך הזדמנות לעשות אותך ואת העולם מאושרים יותר,
ויחד עם הקיום בעולם הזה, אתה מקבל כאות הוקרה ושכר, השגה של העולם העליון, של
האין סוף. זה מתאפשר לך מפני שכזה הוא שורש נשמתך, ובהמשך תגלה למה הוא כזה, ולמה
מתוך שמונה מיליארד בני אדם זה ניתן דווקא לך ולא לאחרים. אין כאן פריבילגיה
מיוחדת, פשוט הגיע זמנה של נשמתך
להיוולד ולבצע את משימתה, לכן הגעת לכאן.
אתה לא יכול להשוות את עצמך לאחרים, אתה לא יכול לדעת מה קורה עם
הנשמות האחרות, לאילו דרגות הן שייכות, היכן הן נמצאות במערכת הכללית של ההנהגה
ואין טעם לחשוב על כך. מתוך המימוש שלך, תגלה את הכול.
* * * * *
מה פירוש המושג "נחת רוח" שאנחנו מדברים עליו כל הזמן?
"נחת רוח" זה כשאנחנו מרגישים
שבפועלה שלנו עשינו הכנה שהעליון נהנה מאיתנו. מה זאת אומרת שהוא נהנה? אני יכול
להרגיש שאני נהנה. אני יכול להרגיש שהחבר שלי כביכול נהנה, אבל זה מפני שאני נכלל
מהכלים שלו. אחרת איך אני יכול להרגיש? אני לא יודע. אלא אני צריך להתכלל מהכלים
שלו, אני צריך לדעת את הכלים שלו.
אני מסתכל על הכלב, הוא משחק עם הזנב.
אז יש לו מצב רוח טוב, הוא רוצה לשחק איתי. הוא נהנה ממני. אני צריך במשהו להתכלל,
להבין, להרגיש אותו. אז לעשות נחת רוח ליוצרו זה לא שאני סתם שולח לו חפיסת שוקולד
או משהו כזה, ואני יודע על בטוח שהוא נהנה. מאיפה אני יודע?
זאת אומרת אני צריך להתכלל, אני צריך
להתחבר, אני צריך להיות בדבקות עימו ומה שאני גורם באותם הכלים. איך אני יכול
לגלות לעליון נחת רוח? לתת לו את הכלים שלי. מה תיתן לו חוץ מהיכולת להשפיע לך,
לאחרים, זה אותו דבר כבר. חוץ מזה אין לך מה לתת לו. זאת אומרת, להביא לו כלים
דקבלה שיוכל למלא אותם. זו בעצם עשיית נחת רוח לבורא.
אתה צריך להתחבר עימו בצורה כזאת, שאתה
הולך לקבל ממנו הכל ובאיזה תענוג, "אה, איך עשית, איזה טעמים, איזה דברים",
ובמידה שאתה נהנה אתה מרגיש שהוא נהנה. פשוט. אחרת במה אתה ממלא? אתה לא ממלא את
הכלים שלו, אלא דרך זה שאתה מקבל ואתה נהנה. ובכלים שלך אתה מגלה את התענוג שלו,
אתה מגלה אותו. זו תוספת לקבלת התענוג, שאתה מרגיש עוד תוספת הרגשה כזאת, שאתה
מרגיש כוח עליון, את הבורא, ושאיך שהוא נהנה מפעולה שלך הזאת. (הרב מיכאל לייטמן, 19.06.15)
* * * * *
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה